Cuando su hijo se acomodo en él, no lo pensó mucho y lo abrazo, olvidando que su cuerpo helado quizás no podría ofrecerle tal comodidad para dormir, en silencio contemplo a su hijo mientras este mantenía sus ojos cerrados y esa tierna sonrisa, tenerlo tan cerca le produjo una sensación que ya casi había olvidado ¿Era así como se sentía un padre al tener a su hijo a su alcance? Era una mezcla entre felicidad y orgullo. Y de la nada comenzó a cantar en su idioma madre una canción de cuna, una que ya antes había cantado para su hijo.

"ישן בשקט בקבר השקט שלך,
חולם על משתה הארגמן שאתה חושק בו,
עד שהבשר נהיה נואש
ואתה חייב לעזוב
מקום המוצא שלך.

חלום, חלם על הטיסה החשאית שלך
לאדמות הצללים של הלילה.
אלפים מהם פוגשים את הקטל הלבן
וההתחדשות מתרחקת.
השפתיים שלך הן כתם ארגמן.

לישון, לישון במיטה הקודרת שלך.
ארץ מולדתך על ראשך,
עד הירח ברום
של שמי הקטיפה
להתקשר אליך שוב »